קצת עליי

מאז שאני זוכר את עצמי אני חי ונושם רטרו. המחשב הראשון שבאמת תפס לי את הלב היה הקומודור 64, ומאותו רגע משהו שם נשאר דולק אצלי עד היום. המסך הכחול, הצלילים של הSID, הטעינות הארוכות מהטייפ או הדיסקט, הפיקסלים הגדולים שלא מתביישים להיות פיקסלים, כל אלה הפכו אצלי מבדיחה טכנולוגית ליצירת אמנות. עם השנים לא רק שזכרתי את החוויה, אלא גם חזרתי אליה בפועל: אני בונה על הקומודור 64 משחקים, דמואים וסצנות חדשות שמנסות לקחת את המגבלות הטכניות ולהפוך אותן ליתרון יצירתי.

אני גם מוזיקאי, ויוצר כחלק מההרכב Kleiner'82, פרויקט מוזיקלי שמחבר בין Synthwave, צלילי SID וצבעי ניאון של האייטיז. המטרה היא פשוטה: לקחת את התחושה הזאת של לילה מאוחר מול מסך CRT, עם מוזיקה שנשמעת כמו פסקול של משחק שמעולם לא יצא, ולהפוך אותה לשירים אמיתיים שאפשר לשמוע היום. בין אם זה אלבום קאברים ללחנים שאהבתי על הקומודור 64 ובין אם זה קטעים מקוריים, אני מנסה תמיד לשמור על האיזון בין נוסטלגיה לבין יצירה חיה ונושמת.

העולם של 8 ביט תמיד הרגיש לי כמו מגרש משחקים אינסופי. דווקא הפשטות וההגבלה של החומרה, מספר צבעים קטן, זיכרון מוגבל, מעבד איטי, מחייבים יצירתיות מסוג אחר. זה נכון בגרפיקה, במוזיקה, בתכנות ובמשחקיות. משם גם התגלגלתי לעולם ה16 ביט: אמיגה, קונסולות כמו סגה, דמוסצינה, ומעברים חלקים יותר, אנימציות עשירות ופלטת צבעים רחבה. אני אוהב לראות איך העולמות האלה מתחברים, מצד אחד קומודור 64 חשוף ועירום, מצד שני אמיגה שנותנת כמעט "סטודיו יצירה" שלם, ועדיין הכול נשאר רטרו, חד, צבעוני ומאוד אישי.

מעבר ליצירה האישית, חשוב לי מאוד גם הצד הקהילתי. אני מנהל את קבוצת הפייסבוק "8ביט ישראל", קהילה ישראלית של חובבי קומודור, אמיגה, קונסולות ישנות וכל מה שמריח מפיקסלים וטקסט מוד. זו קבוצה שבה אנשים משתפים פרויקטים, שואלים שאלות, מעלים זיכרונות, מדברים על חומרה חדשה לרטרו, מתלהבים ממודים, משחזרים ציוד ישן ומעלים חיוך אחד לשני. בשבילי זו לא רק קבוצה, אלא סוג של בית דיגיטלי לכל מי שמרגיש שהלב שלו קצת עובד ב50 הרץ.

מתוך הקהילה הזאת נולד גם הניוזלטר החודשי שאני מוציא, "8ביט ישראל", סיכום מרוכז של חדשות רטרו, פרויקטים מעניינים, משחקים חדשים לקומודור ולאמיגה, חומרה מודרנית לעולם הישן, המלצות על מוזיקה בסגנון סינטוויב וצ'יפטיון, קישורים לסרטוני יוטיוב, דמואים חדשים וכל דבר שמרגיש מחובר לעולם הזה. הניוזלטר הוא מבחינתי דרך לתפוס רגע, לעצור את הרעש של היומיום ולהגיד: "בואו נחזור רגע לעולם שבו דיסקט אחד יכול למלא לנו ערב שלם."